תשובה ישירה
גרסת דיין-שרקי לרוח צה״ל קובעת כי אין לסכן חיי חיילים כדי להגן על מחבלים המשתמשים במגן אנושי. המסמך מדגיש את המעבר מהמושג הכללי "טוהר הנשק" לשמירה על "אנושיות וצלם אנוש בלחימה" — תוך הצבת ביטחון כוחותינו בעדיפות עליונה. האחריות על פגיעה באוכלוסייה אזרחית מוטלת על מי שמשתמש בה כמגן.
הבעיה בנוסח הקיים
בנוסח "רוח צה״ל" הקיים, הערך מנוסח כך:
"טוהר הנשק — החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, אך ורק במידה הנדרשת לכך, וישמור על צלם אנוש אף בלחימה. החייל לא ישתמש בנשקו ובכוחו כדי לפגוע בבני אדם שאינם לוחמים ובשבויים, ויעשה כל שביכולתו למנוע פגיעה בחייהם, בגופם, בכבודם וברכושם."
הניסוח הזה — שנכתב בעת תיקופי הסכמי אוסלו והתפיסה של "תום המלחמות הגדולות" — לא צופה את המציאות הנוכחית. הוא לא מכיר במצב שבו האויב משתמש באוכלוסייתו האזרחית כמגן אנושי.
הניסוח החדש
בהצעת דיין-שרקי, ערך טוהר הנשק מנוסח בקיצור ובחדות:
״טוהר הנשק — החייל ישתמש בנשקו ובכוחו לביצוע המשימה בלבד, במידה הנדרשת לכך, וישמור על אנושיות/צלם אנוש בלחימה.״
— מתוך הנוסח המוצעערך חיי אדם נשאר זהה ברוחו, אבל מתחבר באופן ברור לערכי הניצחון והממלכתיות:
״חיי אדם — החייל ינהג באופן מושכל ובטיחותי בכל פעולותיו. בעת לחימה יסכן את עצמו ואת רעיו במידה הנדרשת לביצוע המשימה.״
— מתוך הנוסח המוצעמגן אנושי כפשע מלחמה של האויב
אחת התרומות החשובות ביותר של ההצעה היא הבהירות המשפטית סביב סוגיית המגן האנושי. אלוף (מיל') עוזי דיין מציין כי הדין הבינלאומי קובע במפורש: מי שמשתמש במגן אנושי הוא פושע המלחמה.
נקודה משפטית חשובה: על פי החוק הבינלאומי, השימוש באוכלוסייה אזרחית — נשים, ילדים, חולים — כדי להגן על לוחמים ועל יעדים צבאיים, מהווה פשע מלחמה. האחריות על פגיעה באוכלוסייה זו מוטלת על מי שמשתמש בה כמגן, ולא על הצד התוקף.
הרב שרקי מדגיש את הנקודה: "כאשר אנחנו מדברים על פשע מלחמה — פשע המלחמה הוא של החמאס שמשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. צריך לזכור שזה על פי החוק הבינלאומי."
חיי חיילינו לפני שיקולים זרים
אלוף (מיל') עוזי דיין מבטא את העמדה בצורה ברורה במיוחד בועדת חוץ וביטחון:
״צריך לשים במקום גבוה ומרכזי בתודעה של אנשים את הביטחון לעם ישראל וארץ ישראל ושמירת חיי חיילינו לפני שיקולים זרים אחרים.״
— אלוף (מיל') עוזי דיין, ועדת חוץ וביטחוןההצהרה הזו אינה מבטלת את ערך כבוד האדם. אדרבא — דיין מדגיש: "ערך כבוד האדם הוא סיפור מרכזי לאורך השנים ב'רוח צה״ל'." אבל היא מציבה בסדר נכון: ביטחון החיילים שלנו קודם, אנושיות בלחימה במקביל.
השחרור מהחרדה המשפטית
אחד הנושאים החשובים ביותר שההצעה מטפלת בהם הוא החרדה המשפטית של הלוחם. החייל היוצא לקרב היום שואל את עצמו, לעיתים קרובות:
"האם אני אעמוד למשפט בגלל פגיעה אגבית באזרח?"
גם כאשר ברור שזו הייתה פעולה צבאית הכרחית, גם כאשר האויב הציב את האזרח שם בכוונה, הלוחם חושש מהפרשנות הבדיעבד.
"האם השימוש בנשק היה במידה הנדרשת?"
מי יקבע את "המידה הנדרשת"? היועץ המשפטי של הצבא? בית המשפט הצבאי? בית המשפט העליון?
"האם 'רוח צה״ל' תשמש נגדי?"
החרדה הקריטית — שהמסמך הערכי-חינוכי הופך לכלי משפטי שיעמיד את הלוחם לדין.
ההצעה החדשה שוברת את החרדות הללו. היא מבהירה: המסמך הוא מצפן ערכי, לא חוק. הוא מנחה — לא משפט. הלוחם יודע מה נדרש ממנו, ואינו צריך לפעול תוך כדי בדיקה משפטית מתמדת.
אנושיות בקרב — לא רק "טוהר נשק"
הניסוח החדש מחליף את ההתייחסות לכבוד אדם של אויב לטובת ניסוח רחב ומדויק יותר: אנושיות וצלם אנוש בלחימה.
זה משקף הבנה עמוקה. במלחמה, החייל לא יכול להתחייב לשמור על "כבודו" של מחבל פעיל. אבל הוא כן יכול ויש לו מחויבות — לשמור על אנושיותו שלו, על צלם האנוש, גם בעת לחימה. לא לחפש מעשי אכזריות לשמם. לא להתעלל. לפעול במקצועיות.
הרב שרקי מסביר: "המלחמה היא נגד האויב כקולקטיב, אם כי אין לבצע מעשי אכזריות לשמם. החייל ישתמש בנשקו אך ורק לביצוע המשימה, וישמור על אנושיות בקרב."
תיקון "הפציעה הנפשית"
הרב שרקי מתאר את המטרה העמוקה של ההצעה:
״ישבנו תשעה חודשים עם אנשים מקצועיים ביותר וערכיים ביותר. ניסחנו את ההצעה שלנו, ואני מאוד מקווה שבסופו של דבר היא תתקבל — ולו רק כדי לאחות את הפציעה הנפשית של לוחמינו.״
— הרב אורי שרקי, ועדת חוץ וביטחון"הפציעה הנפשית" — זה הביטוי שתופס את עומק הבעיה. הלוחם שיוצא לקרב, נדרש לפעול בעוצמה — אבל מקבל מסמך ערכי שמרגיש "אנמי" ו"מקצץ כנפיים" במילותיו של הרב שרקי. ההצעה החדשה נועדה לאחות את הפצע הזה.