תשובה ישירה
הניצחון בגרסת דיין-שרקי הופך לערך יסוד שעומד בפני עצמו — הראשון בעשרת הערכים, ולא רק כחלק מ"דבקות במשימה". המהלך נועד להבטיח את קיום המדינה ולהכריע את האויב בכל מערכה. השאיפה לתיקו או למלחמה ללא הכרעה היא — בלשונו של הרב שרקי — כשל מוסרי.
פודקאסט "סוגיה ישראלית" עם פרופ' יובל אלבשן: הרב אורי שרקי ואלוף (מיל') עוזי דיין
השינוי בנוסח — מה בדיוק השתנה?
בנוסח הקיים של "רוח צה״ל", הערך מנוסח כך: "דבקות במשימה וחתירה לניצחון". זה ערך אחד שמכיל בתוכו את שני המושגים — אבל בפועל, הניצחון הוא רק "שאיפה" שניצמדת לדבקות במשימה.
בהצעת דיין-שרקי, הניצחון יוצא כערך עצמאי לחלוטין:
הנוסח הקיים
- "דבקות במשימה וחתירה לניצחון"
- הניצחון הוא תוצאה רצויה
- הדגש על "דבקות במשימה"
- הניצחון משולב, לא עצמאי
הצעת דיין-שרקי
- "ניצחון" — ערך עצמאי
- הניצחון הוא הערך עצמו
- הדגש על הכרעת האויב
- ערך ראשון בעשרת הערכים
הניצחון כערך מוסרי עליון
הרב שרקי מבקר במפורש את הגישות שמנעו במכוון את הכנסת ערך הניצחון למסמכים הקודמים. הוא מצביע על הגישה של פרופ' אבי שגיא, שהתגאה בעבר באוזני התקשורת על כך שהוא מנע את הכנסת הניצחון כערך.
״אין דבר יותר מוסרי מניצחון. במלחמה שבין טוב לרע, השאיפה לתיקו היא כשל מוסרי.״
— הרב אורי שרקיהטיעון של הרב שרקי בנוי על הבחנה ערכית עמוקה. במלחמה שבה יש אבחנה ברורה בין טוב לרע — בין ערכים יהודיים-מוסריים לבין ערכים של רצח ומחבלים שמשתמשים באוכלוסייה אזרחית כמגן — הניצחון של הצד הטוב הוא לא רק תועלת קיומית; הוא חובה מוסרית.
חיסול האיומים, לא רק סיכולם
אלוף (מיל') עוזי דיין מוסיף ממד אופרטיבי לטיעון. הוא מבחין בין שתי גישות:
הגישה הישנה — סיכול האיום
"מכוונים עליך נשק — אז אתה יורה." "מאיימים עליך — אז אתה תוקף." זוהי גישה תגובתית, שמטרתה להחזיר את המצב לסטטוס-קוו ביטחוני.
הגישה החדשה — חיסול האיום
במציאות הנוכחית — חיסול האיומים, לא רק סיכולם. החייל בא להכריע, ולא רק להגיב. זו לא אגרסיביות; זו השלמת התפקיד הצבאי.
מה הניצחון אומר ללוחם הבודד?
ההבחנה הזו אינה רק תיאורטית. היא משפיעה ישירות על הלוחם בשטח. כאשר הניצחון הוא ערך עומד בפני עצמו, החייל יודע שהוא בא בשם הצדק המוחלט. הוא לא נלחם רק "כי הוא חייב" — הוא נלחם כי הניצחון של הצד שלו הוא הדבר המוסרי הנכון.
זוהי תפיסה שמספקת ללוחם — בלשון הרב שרקי — את "העוצמה הנדרשת להכרעת האויב". בלי הוודאות הערכית הזו, הלוחם נלחם מתוך לחץ ולא מתוך עוצמה.
נקודה חשובה: ההצעה אינה מסירה את ערכי טוהר הנשק וכבוד האדם. אדרבא — היא מחזקת אותם. אבל היא מבהירה שהניצחון אינו סותר אותם. אפשר להכריע את האויב, ובו זמנית לשמור על אנושיות וצלם אנוש בלחימה.
הנוסח החדש המלא של ערך הניצחון
בהצעת דיין-שרקי, הערך מנוסח כך:
״ניצחון – דבקות במשימה לאור המטרה וחתירה לניצחון. החייל ילחם להכרעת האויב, יפעל באומץ לב נוכח כל הסכנות והמכשולים שבפניו, וידבק במשימתו בנחישות ובתבונה, עד כדי חירוף הנפש.״
— מתוך הנוסח המוצע, ערך הניצחוןלמה זה משמעותי דווקא עכשיו?
בעידן של מלחמות ארוכות ומורכבות — מלחמת חרבות ברזל, האיומים מצפון, הזירה האיראנית — החייל הישראלי נמצא תחת לחץ פסיכולוגי-מוסרי שלא היה כמותו. הוא נדרש להכריע, אבל לעיתים מרגיש שהמסמכים הערכיים לא תומכים בו.
הניצחון כערך עצמאי מאחה את הפצע הזה. הוא נותן ללוחם את הביטחון לדעת: "מה שאני עושה — זה הדבר הנכון."